מְנַיִין שֶׁהַשִּׁיר קָרוּי כַפָּרָה. חִינְנָא אֲבוֹי דְּרַב יַנְטָה בְשֵׁם רִבִּי בְנָיָה. וּלְכַפֵּר֭ עַל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל. זֶה הַשִּׁיר. מְנַיִין שֶׁהַשִּׁיר מְעַכֵּב. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בּוּלֶווְטָה בְשֶׁם רִבִּי חֲנִינָה. וּלְכַפֵּר֖ עַל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל. זֶה הַשִּׁיר.
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כֹּהֲנִים וּלְוִייִם וְיִשְׂרָאֵל וְשִׁיר מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. טַעֲמֵהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. כָּל הַקָּהָל֙ מִֽשְׁתַּֽחֲוִ֔ים. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. וְהַשִּׁ֣יר מְשׁוֹרֵ֔ר אֵילּוּ הַלְּוִיִּם. וְהַֽחֲצֹֽצְר֖וֹת מַחְצְצרִ֑ים אֵילּוּ הַכֹּהֲנִים. הַכֹּ֕ל עַ֖ד לִכְל֥וֹת הָעֹלָֽה. הַכֹּל מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וָאֶתְּנָ֙ה אֶת הַֽלְוִיִּ֜ם נְתֻנִ֣ים ׀ לְאַֽהֲרֹ֣ן וּלְבָנָ֗יו מִתּוֹךְ֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒. אֵילּוּ הַלְּוִיִּם. לַעֲבֹ֞ד אֶת עֲבֹדַ֤ת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵל֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד. אֵילּוּ הַכֹּהֲנִים. 25b וּלְכַפֵּר֭ עַל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל. זֶה הַשִּׁיר. וְלֹ֨א יִֽהְיֶ֜ה בִּבְנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ נֶ֔גֶף בְּגֶ֥שֶׁת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל הַקּוֹדֶשׁ. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכל הקהל משתחוים והשיר משורר וגו'. פסוק הוא בד''ה גבי יחזקי' המלך שהקריב קרבנותיו ודריש ליה על עיכוב לכולן בשעת הקרבן:
ולכפר על בני ישראל. מיותר הוא דהא כתיב לעבוד וגו' הלכך דריש ליה על שיר הלוים בשעת הקרבן ומכאן שמעכב כפרה מדכתיב ולכפר גביה כדמסיק ואזיל:
הֲרֵי פֶסַח הֲרֵי קָרְבָּנָן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל הוּא וְתָלוּ אוֹתוּ מִנְהָג. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁאֵין הַפֶּסַח קָרֵב אֶלְּא מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. רִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי. אָמַר. הֲרֵי עָלַי עוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. פֶּסַח שֶׁהִקְרִיבוֹ בַּשַּׁחֲרִית אֵינוֹ פֶסַח. עוֹלָה שֶׁהִקְרִיבוּהָ בַשַּׁחֲרִית עוֹלָה הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי אבהו שניא הוא קרבן פסח וכו'. ור' אבהו גופיה מסתפק ובעי דמעתה אם אמר הרי עלי עולה להקריב משש שעות ולמעלה והיינו קודם לתמיד של בין הערבים אם מותר הוא לעשות מלאכה מו' שעות ולמטן כלומר קודם ו' שעות דעכשיו דומיא דפסח היא וקאמר ר' יוסה דלא דמיא דפסח אינו כשר אלא מו' שעות ולמעלה ואם הקריבו בשחרית אינו עולה לפסח אבל עולה שהקריבה בשחרית עולה הוא והלכך אפי' אמר הרי עלי להקריבה מחצות ולמעלה אסור במלאכה כל היום הואיל וזמנה כל היום:
הרי פסח וכו' אדלעיל מהדר ואם דילפינן מקרא שאסור במלאכה ביום הקרבת הקרבן ומפני מה תלי איסור מלאכה בערב פסח קודם חצות במנהג הרי פסח קרבן של כל ישראל הוא היום ולתסר בכל מקום כל היום:
כָּל הַדְּבָרִים תָּלוּ אוֹתָן בַּמֵּנְהָג. נַשְׁייָא דִנְהִיגִין דְּלָא לְמֵיעֲבַד עוֹבְדָא בָאֲפוּקֵי שׁוּבְתָא אֵינוֹ [מִנְהָג]. עַד יַפְנֵי סִדְרָא [מִנְהָג]. בַּתְּרִייָא וּבַחֲמִשְׁתָּא [אֵינוֹ מִנְהָ]ג. עַד יִתְפַּנֵּי תַעֲנִיתָא מִנְהָג. יוֹמָא דַעֲרוּבְתָא אֵינוֹ מִנְהָג. מִן מִנְחְתָא וּלְעֵיל מִנְהָג. יוֹמָא דְיַרְחָא מִנְהָג. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. נַשְׁייָא דִנְהִיגִין דְּלָא לְמִשְׁתַּייָא מִן דְּאָב עֲלִיל מִנְהָג. שֶׁבּוֹ פָּֽסְקָה אֶבֶן שְׁתִייָה. מַה טַעֲמָא כִּי הַ֭שָּׁתוֹת יֵֽהָרֵס֑וּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דלא למישתייא מן דאב עליל. שנוהגות שלא לעשות השתי ולהטוות משנכנס אב זהו מנהג שבו פסקה אבן שתיה שנחרב המקדש וסמכו על הפסוק כי השתות יהרסון ממלאכה:
יומא דירחא מנהג. כך נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בראש חודש:
יומא דערובתא. שלא לעשות מלאכה כל יום של הושענא רבה אינו מנהג ומן המנחה ולמעלה זהו מנהג מפני כבוד יו''ט האחרון של חג:
בתרייא ובחמשתה. בשני ובחמשי של כל שבוע אינו מנהג אבל של תענית צבור כאותן ששנינו במסכת תענית ונוהגות עצמן לאסור עד יפנה התענית ואפי' באותן שמותרין במלאכה מן הדין זהו מנהג:
באפקי שובתא. בכל הלילה של מוצאי שבת זה אינו מנהג אבל הנוהגין שלא לעשות מלאכה עד אם יפנה סדר התפלה של מוצאי שבת זהו מנהג נכון:
כל הדברים תלו אותן במנהג אם מנהג קבוע היא כדקחשיב ואזיל ולהוציא מה שנוהגין בטעות:
אָמַר רִבִּי חִינְנָא. כָּל הַדְּבָרִים מִנְהָג. אָעִין דְּשֵׁיטִּין הֲווּ בְּמִגדַּל צְבָעַייְה. אָתוּן וּשְׁאָלוּן לְרִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרֵהוֹן [דְּרַבָּנִין. מָהוּ מֵיעֲבֲד בָּהֶן עֲבוֹדָה]. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִיסּוּר אַל תְּשַׁנּוּ מִנהַג אֲבוֹתֵיכֶם נוּחֵי נֶפֶשׁ. רִבִּי אֶלְעָזָר בָּשֵׁם רִבִּי אַבִּין. כָּל דָּבָר שֶׁאינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מוּתָּר וְטוֹעֶה בוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְהֵן מַתִּירִין לֹו. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בוֹ שֶׁהוּא מוּתָּר וְהוּא נוֹהֵג בּוֹ בְאִיסּוּר נִשְׁאַל וְאֵין מַתִּירִין לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נשאל. כשהוא נשאל לחכמים על זה יכולין להתיר לו אבל אם הוא יודע שהוא מותר אלא שמחמיר על עצמו אין מתירין לו:
וטועה בו באיסור. שאוסר על עצמו בטעות ואלו היה יודע שהוא מותר לא היה נוהג כך:
כל הדברים מנהג. מה שכבר נהגו אין מבטלין ממנהגם וכהאי דעצי שטים היו במגדל צבעיה והיו נוהגין שלא להשתמש בהן בשביל זכר לחורבן שהיה בנוי מעצי שטים ואמר ר' חנינא להשואלין היתר בהן מכיון וכו' שלא לשנות מה שכבר נהגו איסור:
יוֹשְׁבִין עַל סַפְסֵלוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁיָּשַׁב לוֹ עַל סַפְסֵילוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת בְּעַכּוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כֵּן לִהְיוֹת יוֹשְׁבִין עַל סַפְסֵילוֹ שֶׁלְגּוֹי בַשַּׁבָּת. וְלֹא רָצָה לוֹמַר לָהֶן. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֶלָּא עָמַד וְהָלַךְ לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על ספסל של עכו''ם. שמוכר שם הסחורות יושבין עליו בשבת ולא חיישינן לחשדא:
גָּלוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבִיקְשׁוּ לַחֲזוֹר בָּהֵן. ייָבֹא כְהָדָא דְאָמַר רִבִּי בָּא. בְּנֵי מֵישָׁא קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אֲתוֹן שֲׁאָלוֹן לְרִבִּי. אָֽמְרִין לֵיהּ. אֲבוֹתֵינוּ נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל. אָנוּ מֶה אָנוּ. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ בָהֶן אֲבוֹתֵיכֶם בְּאִיסּוּרּ אַל תְּשַׁנּוּ מִנְהַג אֲבוֹתֵיכֶם נוֹחֵי נֶפֶשׁ. וְאֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ. תַּמָּן מִשֶׁנָּדַר נִשְׁאַל. בְּרַם הָכָא אֲבוֹתֵיכֶם נָֽדְרוּ. כָּל שֶׁכֵּן יְהוּ מוּתָּרִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. לֹא מָן הָדָא אֶלָּא מָן הָדָא. רִבִּי תַלְמִידֵי דְרִבִּי יוּדָה הֲוָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. אָסוּר לְפָרֵשׂ בַּיָּם הַגָּדוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מן הדא. באמת לא אסר להן מזה הטעם שאבותיהן קבלו עליהן איסור אלא מן הדא טעמא דרבי תלמידו דר' יהודה הוה ור' יהודה אוסר מן הדין לפרוש בים הגדול קודם השבת:
ופריך כל שכן יהיו מותרין. שהרי הן לא נדרו בעצמו:
ומשני תמן בנדר בעלמא. משנדר הוא בעצמו נשאל ברם הכא אבותיהם נדרו:
ואין אדם נשאל על נדרו. בתמיה ולא יהא אלא כנדר ויכולין לישאל על נדרו:
ואתו בניהן ושאלו וכו'. וה''ה הכא שלא ישנו ממנהגם ואפי' הן עכשיו גולין ממקום למקום:
גלו ממקו' למקו'. אלו שקיבלו עליהן לנהוג איסור אפי' הוא דבר מותר וביקשו עכשיו לחזור בהן ממנהגם מהו אם יכולין לחזור בהם. וקאמר הש''ס יביא זה כהדא וכו' שלא לפרש בים הגדול ג' ימים קודם השבת כדאמרינן לעיל בפ''ק דשבת:
וְלֹא סוֹף דָּבָר פֶּסַח. אֶלָּא אֲפִילוּ מִנְהָג קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן חַרְמֵי טִיבֵּרִיָּה וּגְרוֹסֵי צִיפּוֹרִי דְּשׁוּשֵׁי עַכּוֹ. שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְחוֹלוֹ שֶׁלְמוֹעֵד. נִיחָא גְּרוֹסֵי צִיפּוֹרִין דְּשׁוּשֵׁי עַכּוֹ. חַרְמֵי טִיבֵּרִיָּה וְאֵינָן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל. צָד הוּא בְחַכָּה צָד הוּא בְמִכְמוֹרֶת. אֲפִילוּ כֵן אֵינָן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל. רִבִּי אִימִּי מֵיקַל לוֹן. שֶׁהֵן מְמָעֲטִין בְּשִׂמְחַת הָרֶגֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מיקל להון. מקלל אותן לאלו שנמנעו לעשות מה שהיא לשמחת הרגל:
ומשני צד היא בחכה או במכמורת. דלא אוושא מילתא כמו צדי חרמים וא''כ אפי' כן אינו ממעטין בשמחת הרגל:
ופריך ניחא גריסי ציפורין דשושי עכו שהניחום להם חכמים במנהגן ומשום שיכולין לתקן זה מקודם המועד אלא חרמי טבריה קשיא וכי אינן ממעטין בשמחת הרגל שלא יהיו מצוין דגי' חיים לכבוד הרגל:
ולא סוף דבר פסח. לענין המנהג אלא אפי' כל מנהג וכאותן שקיבלו עליהן חרמי טבריה הצדים דגים בחרמות וברשתות בימה של טבריה. והעושין גריסין בציפורי והכותשין דשושי חטים לדייסא בעכו החמירו על עצמן שלא לעשות מלאכתן בחולו של מועד אע''פ שמן הדין מותר כמו ששנינו בסוף פ''ק דמ''ק וגרסי' להא התם:
מַעֲשֶׂה בִיהוּדָה וּבְהִלֵּל בָּנָיו שֶׁלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנִּכְנְסוּ לִרְחוֹץ בַּמֶּרְחַץ בְּכָבוּל. אָֽמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ כֵן 26a לִהְיוֹת רוֹחֲצִין שְׁנֵי אַחִים כְּאַחַת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא נִכְנְסוּ זֶה אַחַר זֶה. וְעוֹד שֶׁיָּֽצְאוּ לְטַייֵל בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בְּלֵילֵי שַׁבָּת בְּבִירוֹ. אָֽמְרוּ לָהֶן. לֹא נָהֲגוּ לִהְיוֹת מְטַייְלִין בְּקוֹרְדִּקֵיוֹת שֶׁלְזָהָב בַּשַּׁבָּת. וְלֹא רָצוּ לוֹמַר לָהֶן. מוּתָּר כֵּן. אֶלָּא שִׁילְּחוּ בְיַד עַבְדֵּיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בקורקדיו' בסנדלין מצופות זהב ולא חיישי' דילמא אתו לשלופינהו וכדי להראותן:
להיות רוחצין שני אחין כאחת. דמתוך שהן מצויין זה אצל זה וכשהן ערומין נותנין עיניהן למשכב זכור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source